באר היטב חשן משפט קפ״ו

מהדורה: תורת אמת 357

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 185 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 187 »

1 הלוקח כלים מן האומן למכור. ובו ב סעיפים: הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלים אותן ממני אתן לך דמיהם ואם לאו אתן לך שכר מועט ונאנסו בהליכה חייב ואם נאנסו בחזרה פטור אבל אם נגנבו או אבדו חייב:

2 נטלם ע"מ למכרם וא"ל אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם וי"א דהני מילי בדבר שיש לו קונים הרבה ויכול למכרו מיד בדמים שקצב אלא שמחזיר למכרו ביותר כדי שישתכר בו דאל"כ פטור מאונסים ואינו חייב אלא בגניבה ואבידה כדין סרסור: הגה ואם קצב לו דמים ואמר לו כל הריוח מזה נחלוק בינינו אין לו אלא דין סרסור ואינו חייב באונסים ב"י :

פירוש באר היטב חשן משפט קפ״ו

1 פטור. דהרי גילה דעתו שאם לא יקבלו ממנו יחזירם להאומן והרי לא קבלו ובשביל ההנאה שהראה בבית חמיו הוא נותן לו שכר מועט מש"ה אין לו דין שואל אלא דין שוכר שחייב בגניבה ואבידה כמ"ש בר"ס ש"ז עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' פ"א:

2 מיד. נמצא דכל ההנא' של לוקח למוכרו ביוקר יתר ממה שקצבו לו דגם המוכר היה מוציא קונים בכל עת שירצה למכרו בקצבה זו שקצב עמו והוי דומיא דשואל דחייב באונסין משום דכל הנאה שלו. סמ"ע:

3 ואינו. שהרי אין כל ההנאה שלו ועיין בתשובת רשד"ם סי' רי"ט:

« Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 185 Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 187 »